הצהרת אמן


"עד גיל 20 ציירתי נשים בלי שדיים, כי פחדתי מהתגובה של אמא"

 

כנראה שהצורך בחופש, התחככות בגבולות, התגרות באיסורים והצורך להעז ולחצות אותם - הם המנוע העיקרי המוביל ביצירות שלי. יש סיכוי סביר שאני ניחן גם באישיות מפוצלת, שכן למרות שאני גבר מאוד רגיש ומעודן, אני מעז ביצירות להתריס ולגעת בנקודות שנויות במחלוקת. 
תחומי היצירה מגוונים – מוסיקה, ציור, פיסול, צילום. אבל אפשר לומר שכיום אני עוסק בעיקר בציור. שם אני מוצא דרך נהדרת לאפשר לרגשות שלי להשתחרר ללא עכבות, להיספג אל תוך הצבעים אשר על הקנבס ולאפשר לקהל להביט אל נימי נשמתי,  חשוף וללא הגנות. 
שלושה נושאים עיקריים ניכרים ביצירות שלי: נופים מופשטים, פורטרטים וארוטיקה נשית.

לא קל להסביר  את התרוממות הרוח שאני מרגיש, כשאני מביט במרחב הפתוח, מקשיב לשקשוק הממטרות בתלמים ונהנה מקימורי הגבעות הירוקות. המגורים בעמק יזרעאל, החזירו אותי אל נופי הילדות ביבנאל, ואיתם שפע של ציורי מרחבים מופשטים. 
הסקרנות שלי בבני אדם מחזירה אותי פעם אחר פעם לצייר פורטרטים - לגעת ברגשות ובאופיים של אנשים, שאת רובם אני כלל לא מכיר. 
הצורך לצייר נובע לרוב מסערות פנימיות עזות המתחוללות בי – תשוקות, זיכרונות, חלומות, חוויות מטלטלות אשר משתחררות בגוף היצירות.

בזמן הציור אני מרשה לעצמי חופש מוחלט, ללא הגיון. היצירה עבורי היא חוויה מאוד חושית, יצרית, ארוטית. אני זורם עם מה שמתרחש תוך כדי ההתעלסות עם הצבעים על הבד. אלמנט האקראיות, חוסר השליטה והחופש הם אלה שמנחים את תהליך העבודה שלי, פעמים רבות אני מרשה למכחולים לצייר במקומי.
אני נהנה מניסיונות חדשים ומוזרים - ציור בשיפוד עץ (שקשה לשלוט בקו המופק ממנו), ציור ביד הלא דומיננטית ועוד. לעיתים אני בוחר להתחיל בקשקוש סתמי במכחול גדול או בידיים חשופות. שם, בתוך הכאוס שנוצר, אני מגלה את עצמי בעולמות חדשים ונפלאים. 
אני גם לא מגביל עצמי לחומר מסויים. אני מרשה לעצמי לצייר במגוון חומרים ולשלב ביניהם - צבעי שמן, אקריליק, ג׳סו, עפרונות ופסטל משתלבים ברדי מיידס ואסמבלז׳. 

בשנים האחרונות אני מצייר גם בתוכנות פוטושופ ו'קורל פיינטר' בעזרת עט אלחוטי ולוח Wacom, ולעיתים משלב ציור קלאסי בציור דיגיטלי -  מדפיס ציורים דיגיטליים ומצייר עליהם בחומר, או מצלם עבודה מותחלת בצבעי שמן, מעלה את הצילום למחשב וממשיך לצייר דיגיטלית. 
בשנת 1973, בהיותי חייל צעיר, זכיתי בפרס ראשון בתחרות ארצית לאמנים צעירים. היה זה ציור בסגנון קוביסטי 'אישה וגיטרה' בהשפעת המורה הרוחני הראשון - פאבלו פיקאסו. לאורך השנים, בעקבות השפעות, הקשרים תרבותיים ואמנים כגון אגון שילה וגוסטב קלימט, סגנון הציור השתחרר והפך מעגלי וזורם ושפה חדשה התגבשה לה - סגנון אישי הנותן ביטוי גדול לקו, אשר הופך במהלך השנים למרכיב מרכזי ודומיננטי בעבודות שלי.

 

 

רישום מהיר וצבעוניות נועזת הינם מאפיינים בולטים ביצירתו. מחד,  יצירותיו עשירות בחומריות, דבקים ושכבות צבע המונחים על הבד ,רבדים ומרקמים עד ליצירה השלמה. כך למשל חלק מציורי הדמויות, הנשים והנוף, שהינם בעלי אופי לירי ורגשי, מתאפיינים בהתפרצות רגשית אקספרסיבית, המשלבים הבעה ארוטית מעודנת. מאידך, מוצגים גם רישומים רזים המסתפקים בקווים בודדים, אך מלאי רגש ועוצמה.  כתמי צבע בודדים, ומספר קווים מהירים שיצאו במחול ובמעשה אהבה כמשיכת קולמוס.

הנשים ביצירותיו, מקבלות ממד מרכזי - לעיתים הן מוצגות כאמהות האוחזות ברוך את ילדיהן, לעיתים הן דשנות ופתייניות, לעיתים רזות וגרומות, אך לרוב הן מוצגות חשופות ונחשקות. האגן שלהן מקבל התייחסות מודגשת ומחלפות שערותיהן המתולתלות פזורות בהתרסה לצדדים. גורדון לא רואה עצמו מחויב לקווי מתאר או לאיזו אידיאה מסוימת לציור הגוף הנשי. הוא נוגע ברגישות ובאהבה גדולה במתאר הרך של גוף האישה הנגלה לפניו. לרוב, הוא לא מצייר אותן מתוך התבוננות במודל, כשם שהוא לא מצייר את נופיו ודיוקנאות אחרים מתוך מבט עין ישיר במושא המצויר.  ציוריו מתפרצים אל הקנווס כהבעה ישירה של רגשות ותשוקות עזים, שנדמים כמעשה אהבה עם היצירה עצמה.

 (מתוך דברי האוצרת – נורית טל טנא)